אני מעביר הרבה הדרכות במשרדים, פוגש הרבה אנשים שרוצים ללמוד רויט, מלמד בקורסים מקוונים ופרונטליים. אבל תמיד אחרי שאני מסביר משהו, ואף אחד לא כותב את מה שהסברתי, אני יודע שאין שום סיכוי שהוא יזכור את זה אחרי שאני אצא מהדלת.
למה הכל התחיל
בהתחלה הייתי מבקש שיכתבו. והרגשתי שאני ממש מנדנד לאנשים. אבל באמת היה חבל לי שאחרי שאני אלך הם לא יזכרו איך עשינו את מה שעשינו, וזה יתסכל אותם, ורק אם זה היה כתוב להם איפשהו…
השלב השני היה, שהראתי להם את כלי החיתוך בתחילת הפגישה. אמרתי שכדאי לצלם את המסך וככה לזכור בדיוק מה שעשינו. ועדיין זה קרה, הם לא באמת צילמו את המסך.
השלב השלישי היה, שכל הסבר שהייתי נותן, הייתי מצלם להם את המסך בעצמי ומשרטט את כל המהלכים. ומה שיצא זה שאחרי שעתיים של פגישה כזו הייתי משאיר צילומי מסך שמורים ומקוטלגים בתיקיות לפי נושאים שלא היו מביישים ספר.
ספר !?
היו אומרים לי
את כל ההסברים, הטריקים ופתרון הבעיות שהייתי מציג הייתי שולף מהראש, בכל זאת אני עובד כל יום על הרויט כבר כמה שנים טובות, ובד”כ אני זוכר את הכל. ותמיד אמרו לי אנשים “עם כל הידע שלך והדרך שאתה מסביר אתה חייב לכתוב ספר…!”
יש את זה במצגת ?
בקורסים הפרונטליים הראשונים יצרתי מצגות, ואת כל הדברים הכי חשובים ציינתי בהן. אבל זה עדיין לא היה מושלם. תמיד שאלו אותי על הכפתור הקטנטן שצריך ללחוץ עכשיו והאם זה מופיע במצגת או לא. ובד”כ זה לא היה מופיע…
חקירה אנטרופולוגית
מצפייה באנשים שלימדתי הבנתי שני דברים:
הראשון, הם לא רוצים לכתוב.
השני, הם רוצים שיהיה להם את החומר גם אחרי שאני אצא מהדלת
(בשביל זה צריך לכתוב לא..?).
מכאן נובע – אין ברירה צריך ספר !
זה הולך להיות גדול
החלטתי שאני כותב ספר רוויט, שילווה את הקורס רויט,
אבל גם שכל אחד שירצה יוכל ללמוד בעזרתו.
ידעתי שאני נכנס למשהו גדול, אבל לא ידעתי עד כמה.
ההחלטה לכתוב את הספר רוויט התקבלה אחרי שהעלתי את הקורס המקוון שלי לאוויר, שזה כשלעצמו היה פרוייקט רציני, שהשקעתי בו חודשים של עבודה. ויותר חשוב מזה, אחרי חודש הפרוייקט של חיי יצא לפועל, נעם. בדצמבר 2017 נולד לנו נעם קטן.
לקחתי את הנושא ברצינות מאוד, סידרתי לי את רשימת הנושאים וקיבלתי כמה החלטות עקרוניות:
1. הרבה צילומי מסך
2. מעט טקסט
3. הסברים פשוטים
4. הסברים של “יד ביד” כפתור אחרי כפתור
5. זה יהיה מדריך פרקטי לעבודה ברויט ולא רק סקירה של יכולות התוכנה
אז אני עובד במשרד ביום, עם ילד בן חודש בבית והחלטתי לכתוב ספר. מתי אני אעשה את זה?
שתי אפשרויות, בלילות או לפנות בוקר.
כל יום הייתי חוזר מהעבודה, יושב עם שירן (אשתי) ועם נעם , אוכלים שותים מדברים, עד שהבית היה הולך לישון, ואז החלק השני של היום היה נפתח. הייתי יושב שעות לתוך הלילה, ולפעמים הייתי קם בחמש לפנות בוקר, העיקר לתת כמה שעות של עבודה.
אבל איך אני אמור לדעת שמה שאני כותב זה מה שאנשים צריכים?
במהלך כל הזמן הזה היו לי קורסים שפתחתי, בשיתוף עם עמרי רון, ובכל קורס שנפתח הדפסתי את כל החומר שהיה לי עד אותו רגע, וחילקתי עותקים שלו לתלמידים. כל פעם ששאלו אותי משהו, או שאמרו לי שמשהו לא ברור סימנתי לי בספר שלי, ותיקנתי לקורס הבא. ככה במשך שמונה קורסים. הספר עבר עשרות תלמידים, ואת הפידבקים שלהם, ותוך כדי הבנתי מה עובד ומה פחות ואיך כדאי להציג דברים.
במקביל נתתי את הספר למספר אנשים שפשוט יעברו עליו ויכתבו לי הערות, וגם מזה למדתי המון על הדרך שאנשים ניגשים לספר.
מרוב שהייתי מיישם את ההערות של התלמידים מקורס לקורס, הגעתי למצב ששואלים אותי שאלה במהלך הקורס והפתרון נמצא בשורה הבאה בהסבר. ומלהתאכז כששואלים אותי אם זה נמצא במצגת הגעתי למצב שלכל שאלה בקורס יש תשובה בספר. כיף גדול !
קיבלתי המון פידבקים על הספר ועל השיטה, דבר שרק דירבן אותי לכתוב יותר ולישון פחות.
לקרוא זה לא מספיק
במהלך הקורסים עם הספרים ציפיתי שיהיה לאנשים יותר קל לעבור על החומרים בבית, ולבנות פרוייקטים.
הייתי מבקש מהם שיקחו פרוייקט שלהם באוטוקאד וינסו להעביר אותו לרוויט. הבעיה הייתה שנתתי להם להחליט, וכמו ששמעתי השבוע בהרצאה על הורות “ילד לא אמור להחליט הוא אמור לבחור ממה שמציעים לו”. ומה שקרה זה שכמעט אף אחד לא תרגל בבית, והבעיה היא שתרגול זה חלק מרכזי בלימוד. מה שהוביל אותי לכתוב את הפוסט “למדתי REVIT אבל אני לא עובד ב REVIT”
אז החלטתי, שאני בונה תרגיל, שילווה את הספר. אחרי כל הסבר יהיה תרגיל שמתגלגל מנושא לנושא, כך שמי שמסיים אותו יבנה פרוייקט על כל השלבים שלו. מפתיחת פרוייקט, דרך מידול בסיסי ומתקדם עד הכנת גליונות להיתר,עבודה ומכר. אז הספר הוא גם עיוני וגם מעשי, בעיקר מעשי.
הספר תפח וגדל
בשלב מסויים הרגשתי שמיציתי את כל הנושאים שרציתי והחלטתי לעצור. הספר הגיע ל 236 עמודים ונהיה כבד (פיסית). הלכתי למספר בתי דפוס, עשיתי חקירה והצלחתי לעשות לספר דיאטה, ולהפוך אותו לקומפקטי ונח ועדיין עם 236 עמודים בצבע.
מקורס לקורס הייתי מקבל פידבקים מפרגנים יותר יותר, אנשים היו מגיעים ואומרם לי שהם תירגלו בבית והכל היה ברור, לא היה חסר להם שום דבר וזה פשוט גרם לי להרגיש ש “בואנה, זה טירוף של ספר…”.
יוצא לאור
והנה היום, אחרי כמעט שנה הספר יוצא לאור, וזה מאוד מרגש אותי.
במיוחד שאני יודע שבעזרתו כל אחד יוכל ללמוד REVIT, ואפילו כבר בלימוד לתרגל ולבנות פרוייקט מאפס.
לא צריך ידע מוקדם בשום תוכנה, פשוט לפתוח את הספר ואת הרוויט ולהתחיל לבנות.
אז אם אתם רוצים ללמוד רוויט או מכירים אנשים רוצים, הייתי ממליץ לכם בחום על הספר, ורק שתדעו שתלמידים בקורס הפרונטלי מקבלים את הספר מתנה.
לעוד פרטים על הספר ולרכישה
ולהוריי שהביאוני עד הלום – תודות
תודה לכל התלמידים שעברו אצלי במהלך השנים האחרונות, למדתי מכם המון.
תודה לאביצ’י ז”ל, אהוד בנאי, ברי סחרוף, מוש בן ארי, צ’ט פייקר, קולדפליי, אליעד, לשנות התשעים, לטונה ! ועוד רבים וטובים שהנעימו לי את הלילות.
תודה לכל מי שנתתי לו את הספר בגרסאות מוקדמות ונתן לי פידבקים, ובמיוחד לחבר’ה בקולקר אפשטיין, אליה, שחר וניצן, תודה.
תודה מיוחדת לשתי נשים מיוחדות ותותחיות כל אחת בתחומה:
יוליה שיקאר, המורה האמיתית הראשונה שלי לרוויט, שבדקה מילה אחרי מילה פסיק אחרי פסיק, רווח מיותר אחרי רווח מיותר, לאורך כל הספר פעמיים! תודה לך זה היה נדיר.
אלה בן עמרם, מעצבת גרפית בחסד, תודה על כל הפעמים שהטרדתי אותך בזוטות, אבל מה לעשות זה הלהיב אותי. תודה על הסבלנות והמקצועיות. בזכותך הספר נראה כל כך טוב.
תודה לתקופה המטורפת שאנחנו חיים בה,
שכל אחד יכול ללמוד כל דבר בלי הרבה מאמץ. רק צריך רצון.
אני חייב תודה ענקית, לחברה הכי טובה שלי, לשירן אשתי, שהבינה שאנחנו עושים פה יחד משהו גדול, ונתנה לי את האפשרות לעשות את כל הדברים האלה, גם כשהיה פחות נח.
אני פשוט אוהב אותך. תודה !
